Gil’s bar-mitzvah

דרשה

קראתי היום מפרשת יתרו.  אתחיל בכך שאסכם בכמה מלים חלק ממה שקרה בפרשה זו:

אחרי יציאת מצרים, משה מוביל את עם ישראל למדבר.  משה פוגש את חמו יתרו שמקבל אותו ואת בשורת יציאת מצריים בשמחה.

יתרו מציע לו לעשות הירארכיה במערכת המשפט כדי שיהיה לו יותר קל לשלוט על העם

משה עולה הר סיני, מדבר עם ה’, לומר לעם להתכונן לקבלת עשרת הדיברות

משה עולה ויורד

משה אומר את עשרת הדיברות

העם רואה את הקולות, ה’ מפחיד את העם, והעם אומר אנחנו לא מסוגלים לפגוש את ה’

לבסוף ה’ מזהיר על עזיבה לאלים אחרים

 

אני אתמקד עכשיו בתפקידו של משה , רבינו הגדול , במתן עשרת הדברות,

ומה שאני שואל את עצמי- איזה סוג של מנהיג הוא במקרה הזה,

אביא ציטוט מייצג:

“ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל-הדברים האלה אשר צוהו יהוה. ויענו כל-העם יחדו ויאמרו כל אשר-דבר יהוה נעשה וישב משה את-דברי העם אל-יהוה.”

החלטתי לדבר על נושא המנהיגות בפרשה זו. לדעתי, משה הנהיג את בני ישראל באופן פסיבי, שקט. אמנם הוא מקשיב לבני ישראל, והוא מעביר לה’ את דבריהם, אבל הוא לא לוקח חלק מההחלטה המשותפת שנמסרת. הוא מעביר את ההודעה לה’ כמו שליח, ולא כמו מנהיג. מכאן עולה השאלה, מנהיגות- מה היא? לפני שנשפוט את משה לגמרי בוא נחשוב רגע – משה נחשב בין המנהיגים המובהקים בהיסטוריה היהודית – אולי יש משהו בתפקידו כשליח ברגע הזה?  איך מישהו יכול להיות מנהיג כשהוא שליח? סיבה אפשרית לכך היא שמשה כל-כך מעריך ומכבד את קבלת עשרת הדיברות, והוא לוקח “צעד אחורה” ונותן לעם לבחור בעצמו את חוזהו עם ה’, שאמור להחזיק שנים רבות. מכאן עולה השאלה, מנהיגות- מהי?

מבחינתי, אדם שמנהיג צריך לדעת איך להוביל קבוצה שלמה. איך להיות ראש, להיות כריזמטי, לקדם, לחזק ולהוביל בביטחון, איך לקבל החלטות, לתפקד תחת לחץ, לספק מענה ולתת הסברים כשנדרש. יחד עם זאת, המנהיג צריך לדעת לקחת אחריות על מעשיו. לא כל אחד נולד להיות מנהיג.

לרוב, קל לעמוד בצד ולהעביר ביקורת על האחד שמנהיג. לדעתי, כל אחד צריך לראות עצמו כאילו עמד במבחן המנהיג, כדי לנסות ולהבין את המורכבות שכרוכה בכך, ולכן על כולנו לנסות לעשות ולתרום.

כשנושא המנהיגות מגיע אליי, השאלות החשובות שנשאלות הן איך אני מנהיג, אילו ערכים אני מביא איתי, איך אני מתנהג לאנשים, ופחות את מי אני מנהיג.

 

העלייה לתורה הינה הרגע הדתי הראשון בחיי אחרי ברית המילה. היה לי חשוב לחוות את הרגע הזה, להתחבר למסורת, והנה זה קורה. דעתי מאוד השתנתה בתהליך שעברתי בשלושת החודשים האחרונים. בתחילתו, חשבתי שהדת היא משהו קשה ומפרך, אבל בסך הכל הדת היא סוג של אתנחתא, ועכשיו אני מבין למה אנשים דתיים, דתיים.

 

גיל בר המצווה מסמל בעיני מעבר בין ילדות לנערות. עוברים בי שינויים פיזיים ונפשיים, ובינתיים אני לומד לקחת אחריות. אחריות נובעת לא רק מדיבורים והבטחות אלא ממעשים ומקיומים. לאט לאט מצטברות גם יותר מחויבויות. כמו שנאמר- גדלתי כבר בר מצווה.

 

תודות:

תודה לרבה סטייסי ולאוריה שפתחתם את עיני בנושא המסורת ושעזרתם לי בלימודיי למעמד זה.

תודה לאבא ואימא שיצרתם אותי, לכרמל, יובל וטל שחישלתן אותי ולסבא וסבתא, נילי ויהודה, חיה ואורי, שליטשתם אותי.

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s


%d bloggers like this: